Brighton - ברייטון

מכיוון שאני הרבה בלונדון, שמתי לי כמטרה לצאת מהעיר לראות קצת נוף בכל פעם שאני יכולה להרשות לעצמי מבחינת תכנון לוח זמנים ואם העלות הכלכלית של אותה גיחה נראית לי, כי בכל זאת, כסף וזה, והרכבות באנגליה ממש לא זולות, במיוחד אם לא מתכננים ומזמינים הרבה מראש...

אחת המטרות שידעתי שאני רוצה לסמן עליה וי, היא לראות את קצה היבשת הבריטית, איפה שהאדמה נגמרת והים מתחיל. איפה שהים מכה בהתמדה ויוצר נוף שהיה הרבה לפניי ויהיה הרבה אחריי פה. נוף שילך וישתנה בהתאם לזעמו של הים והעולם.

אז בטיול השביעי שלי ללונדון, שהתחיל בערך בתחילת יוני ונגמר לקראת סוף יולי, פתחתי מחשב ואת האתר של הזמנת כרטיסים לרכבת המיועדת לנסיעה לברייטון, וחישבתי לי בראש שעות, כך שאוכל להספיק לראות את השקיעה בים וגם לבלות מספיק שעות בנוף, ובעיירה שנחשבת לשווה ביקור.

ובכן, לאחר כל ההקדמה הדי נרחבת שלא לצורך הזאת, אתחיל בסיפור על הטיול הנוכחי:

בדיוק לפני חודשיים נסעתי לברייטון, עיירה השוכנת בחופיה הדרומיים של אנגליה.

לקחנו רכבת מתחנת סנט פנקראס הבינלאומית בלונדון. היינו אמורים להגיע לפי התוכנית לרכבת שיוצאת בשעה 9:20 (אבל היה כל כך קשה לצאת מהמיטה מוקדם בבוקר, והעדפנו עוד כמה רגעים של פינוק עם הפוך והכרית), ובמקומה לקחנו את הרכבת של 11:20.

הגענו לברייטון בשעה 12:44 במקום בשעה 10:44 המתוכננת במקור.

כבר בירידה מהרכבת שמתי לב שלברייטון שהיא יותר עיירה מעיר, על אף תוקף מעמדה הרשמי שניתן לה בשנת 2000, יש קצב שונה מאוד מלעיר-הענק או מגה-עיר לונדון (קצת ז'רגון גיאוגרפי מעולם לא הרג אף אחד, אולי אף הציל את חייו).

אנשים לא רצים ולא נחפזים, אנשים באווירה שלווה ושקטה ואין צפיפות בלתי נסבלת. אפשר לנשום.

מהרגע שיצאנו מהתחנה היה מעין ואן היפי שכזה שבו בעצם עמדו שני אנשים שמחלקים עלונים ואינפורמציה על העיר והאטרקציות בה, לתיירים.

שאלתי הראשונה הייתה, איפה כדאי יותר לראות את השקיעה, בחופי ברייטון העירוניים, או שמא למרגלות מחשופי הצוקים הלבנים שבחוף הפראי של סבן סיסטרס.

אשת האינפורמציה אמרה שאולי עדיף לראות את השקיעה בברייטון כדי שנספיק חזרה לרכבת האחרונה ללונדון בשעה 23:13 בלי לחץ מיותר.

יצאנו לדרכנו לשוטטות בעיר, בנסיון לתהות על קנקנה.

התהלכנו לנו ברחובות והיה קשה להתעלם מהתחושה השוררת במקום, שחפים מסתובבים מעל ראשינו, קולותיהם וגודלם בלתי ניתנים להכחשה, יש פה ים! וכנראה שאחלה דגים. ראיתי כבר שחפים בלונדון, אבל אלו היו שחפי נהר ולא שחפי ים, תחושה אחרת לחלוטין של עוצמה ורדיפת מזון.

למרות התוכנית המסודרת להפליא שלי, יש לי נטייה להיסחף עם הזמנים מסיבות שונות...(בעיקר צילום)

ואני לא יודעת עד כמה החבר שלי ידע את זה בשנייה שהוא החליט להיכנס לחנות הבייגל שריחותיה פיתו אותו, אבל הוא קנה לעצמו איזה בייגל לנשנש כארוחה, בזמן שהמשכנו להסתובב. וטוב שעשה כך, כי בהמשך הסתובבנו ללא אוכל ולא הספקנו גם להגיע למקור מזון בזמן, לי זה לא מפריע, אבל הוא היה כנראה משתגע. אז טוב שאכל משהו.

נכנסנו לסימטאות הצרות המכילות קסם של צבע, חנויות, שלטים, מזונות וסחורה הגורמים לי לחשוב שאולי המקום מצריך טיול נוסף, כי לא תכננתי להתעמק בעיר, אלא יותר בטבע שסביב לה.

אז כמו שכבר אמרתי, נראה לי שיש טעם לחזור הנה שוב מתישהו בעתיד, כי בהחלט לא הספקנו הרבה מברייטון, לא את המזח המדובר על שלל אטרקציותיו, ולא באמת מיצינו את אפשרויות המזון והשתייה שיש לברייטון להציע, ושמעתי שלא חסר שם אוכל טבעוני מומלץ.

המשכנו בחיפושינו אחר האטרקציה המרכזית מבחינתי בעיר, ארמון הפביליון. לא היו לנו יותר מידי תוכניות לגביו, רק ידענו שהוא נראה יפה והחלטנו להעיף מבט מבחוץ על הארכיטקטורה הייחודית לו באיזור שפחות נוטה להכיל מבנים מסוג זה. המבנה נראה הודי מבחוץ, ואכן בהגדרתו הוא נקרא Indo-Saracenic שהוא סגנון בנייה אשר שימש ארכיטקטים בריטים בהודו במאה ה-19.

לבסוף כשמצאנו אותו היה שם תור די ארוך בכניסה, ובכל מקרה לא הייתה לי כוונה או שאיפה להיכנס אליו, אלא רק לצלם קצת מבחוץ, ולטייל בגינה סביבו. גם שם הסתובבו להם שחפים עצומים ואיימו על העוברים ושבים החוששים שמא יקבלו מתנה משמיים, נגדיר זאת כך, בשביל לייפות את העניין.

כשמיצינו את יופיו של הארמון וצילמנו מספיק, צעדנו לכיוון תחנת האוטובוס הנמצאת ממש מחוץ לארמון בדרכנו לתחנה הבאה בטיול: סבן סיסטרס.

25.6.18 Brighton, England