Bled - לשוטט ולהשתטות

אז אחרי שנרגענו מהמסע מארץ ישראל ועד לחדר היפה שלנו...החלטנו לצאת לטייל קצת ולחקור את הסביבה, וכמובן למצוא את האגם המפורסם שסביבו קמה העיירה בלד.

יצאנו מהדירה והלכנו לכיוון האגם שהיה הכי נמוך כמובן בעיירה, אז ההליכה הייתה במדרון על שביל צמוד לכביש, והכל כל כך שקט ורגוע ופסטורלי.

הגענו לאגם והתחלנו להקיף אותו ברגל, עד שלפתע ראינו סירת עץ קטנה, שהבחור שמשיט אותה במו ידיו, פנה אלינו בצעקה: "היי רוצות להצטרף? זה השייט האחרון להיום!"

טלי ואני הסתכלנו אחת על השנייה, והסכמנו. ירדנו לעבר הסירה שהכילה תיירים. שילמנו למר בחור, והוא החל לחתור במשוטים.

לאורך השייט, בחנו את העיירה מכיוון האגם בנחת. המקום הכיל מקומות שתהינו איך מגיעים אליהם ומי גר בהם.

במהלך השיחות שלנו, התגלה תייר נוסף ישראלי שחורש את אירופה וזיהה אותנו לפי העברית כמובן. (אנחנו בכל מקום).

הגענו לאי שבאמצע האגם, ובמרכזו כנסייה. החותר בסירה הציב לנו זמני חזרה ויציאה מהאי, וחיכה לנו שם.

הלכנו לטייל סביב האי, גילינו שביל חמוד שלאורכו תלויות על העצים תמונות של כל סוגי הדגים הקיימים באגם (נדמה לי).

המשכנו לטייל והגענו למבנה, אני חושבת שהוא היה סגור או שלא היה לנו מספיק זמן להכנס אליו. בכל מקרה, חזרנו לסירה שלנו ושטנו חזרה לגדות האגם.

טלי ואני המשכנו לשוטט בעיירה השקטה בחיפוש אחר הדבר הבא שיפתיע אותנו. הגענו למבנה שנראה כמו מלון פסטורלי אל מול האגם, וירדנו לכיוון האגם, גילינו שיש שם בית קפה חמוד.

על אף היותו יפה, חמים ומזמין, החלטנו שבאנו לכאן לראות נוף, ונשב בחוץ. היינו לבד שם. רק אנחנו, הקור המקפיא והאגם. (וגם כמה ציפורים וברבורים)..

טלי הזמינה שוקו ואני הזמנתי תה וכוסית אלכוהול מתקתק לחמם ולהמתיק את הקור העז שחווינו בדק הפונה אל האגם היפה.

טלי באופן אוטומטי פתחה סוכר והמתיקה את השוקו שלה מבלי לטעום אותו קודם, השוקו כבר היה מתוק, והיא סבלה מעודף מתיקות, אני לעומתה נהניתי מהמשקאות שלי.

האישה הסתובבה עם זוג כפפות משעשע ועשינו כמה תמונות מצחיקות בזכותן.

בסיום הישיבה מול האגם, יצאנו לסיבוב קצר לאורכו, ומצאנו עץ חמוד שאפשר להיכנס אליו, בקתה מהממת על המים, ולקינוח לב אדום וחמוד שהחמיא באופן מאוד פוטוגני לאגם, וכמובן דרש תמונה רומנטית.

כאשר מיצינו את האגם עם הנוף המשגע (לא באמת ממצים אותו, פשוט היה קפוא), החלטנו לעלות מעלה בכביש המוביל מהאגם לעבר רחובות העיירה. החושך החל לרדת, ומצאנו לנו מסעדה קטנה וביתית, והחלטנו להיכנס לארוחת ערב קלה.

שתינו הזמנו מרק חם כדי להפשיר מהקור בחוץ. טלי התלהבה מהציורים שהיו תלויים מעלינו במסעדה וצילמה אותם, רגע נדיר, טלי מצלמת ולא אני.

שילמנו ופנינו לדרכנו חזרה לחדר המהמם שלנו. בו נהנינו מקצת טלוויזיה מקומית במיטה מתפנקות לנו. עד שהאישה החליטה שהיא הולכת לישון ושמה כיסוי עיניים ואני צחקתי עליה. אין תיעוד לכך, היא מחקה אותו.

לילה טוב!