Vintgar - קניון וינטגאר

.את הבוקר השני לטיול פתחנו בחדר המהמם שלנו מול האלפים המעורפלים

עשינו כמה תמונות למקלחת המשוכללת ביותר שהייתה בחדר ודרשה תיעוד, כי דבר כזה עוד לא ראינו, וגם סביר שלא נראה שוב.

ואז טלי, שמשום החליטה שזה הגיוני לפתוח מיילים בטיול, פתחה מייל שהתקבל מהבוס שלנו.

הוא ידע שאנחנו בחו"ל, אך בכל זאת החליט שזה לגיטימי לשלוח לנו מכתב שמאיץ בנו להספיק יותר בעבודה.

טלי שחדשה ממני בתפקיד ובהיכרות עם הבוס, לקחה את זה מאוד קשה.

היא מסרה לי את מפתחות האוטו, ואמרה: "את נוהגת היום, אין לי מצברוח!"

אוקיי, מזל שעשינו רישיון בינלאומי וביטוח לשתינו (על אף שבתכנית המקורית, טלי הייתה אמורה להיות הנהגת, כי מבין שתינו היא הנהגת משאית ובעלת פז"מ ארוך ממני על הכבישים לכאורה, או אולי על אבנים וחול...או איפה שהיא לא נהגה בצבא).

נהגתי לי מעט בלחץ, לראשונה בארץ שהיא לא ישראל, באיזורים הכפריים והירוקים עד שהגענו ליעד המבוקש. כאשר בדרך ראינו שלטים מעניינים שלא אופייניים בנוף הישראלי שהחלטנו לצלם בדרך חזור כשטלי נוהגת, תמונה מצורפת בסוף הפוסט.

החנינו את האוטו באמצע הטבע ליד מכוניות סמוכות והתחלנו לצעוד לעבר שמורת קניון וינטגאר.

מי שקרא/ה עד פה כבר ודאי מבין/ה שמדובר בקניון שלא עושים בו קניות, נכון? יופי, כי אני לא טסה לחו"ל כדי לטייל בקניונים. (לא נאמר בשיפוטיות, פשוט כל אחד ומה שמתאים לו)

השמורה היא טבע פראי אשר יד אדם לא נגעה בו מלבד שימור, ובניית שבילים שמשתלבים בטוב טעם עם הרקע של המקום.

והמקום? יפהפה. קירות של אדמה וסלעים בצידינו, אשר על מדרונותיהם עצים עקומים מטים ליפול, כאשר חלקם כבר נפלו, בין אם במדרון ובין אם הפכו לחלק מנוף המים הצלולים.

כאמור, המים, בצבע שלא הכרתי...לא ראיתי מים כאלו נקיים בשום מקום לפני (אולי בתמונות עם הרבה פוטושופ).

צלולים, קפואים ומהממים. התיאור והזיכרון של המקום עשו אותי צמאה, הלכתי רגע לשתות.

בכל מקום עם שיפוע בנוף, מפלים קטנים וגדולים בהתאמה.

הלכנו לאט לאט את המסלול כדי לרוות וללגום את כולו עד הסוף.

בסוף המסלול מצאנו שירותים עם נוף ליער מול האלפים.

טלי חשבה לתומה שאת הדרך חזרה נעשה מהר יותר, כיוון שכבר ראינו וצילמנו את כל ההלוך, אבל לי זה כמובן לא הספיק. זוויות חדשות התגלו לי. והמקום לא פסק להיות יפה בדרך חזרה.

המקום היה מאוד עמוס באנשים, רובם היו ישראלים, משום שטסנו בחגים. ולכן כשנתקלתי במישהי, ישר אמרתי סליחה בעברית. וכמובן שזו לא הייתה טעות, היא אכן הייתה ישראלית.

אז כדי להוציא תמונות טובות ולא מלאות באנשים, לפעמים נאלצתי לחכות שכולם ימשיכו ללכת...

באותו רגע טלי גילתה שיש לה אפשרות בטלפון למחוק אנשים על פי תנועה. המכשיר מצלם שתי תמונות, וכל מה שזז נעלם מהתמונה, לדעתי זה גאוני (להעלים ככה אנשים, -צחוק מרושע-).

אחרי טיול בטבע מהמם שכזה טלי כבר נרגעה מהמייל של הבוקר, ולכן הטלתי עליה את תפקידה כנהגת בחזרה.

משם פנינו חזרה דרך בלד, נופפנו לשלום והמשכנו ליעד השני שלנו לאותו היום, אגם בוהין.

1.10.15 Vintgar, Slovenia