DOGS' LAKE - אגם הכלבים
- Ela
- Jan 31, 2018
- 3 min read
התחנה השנייה ביום הטיול השני הייתה אגם בוהיני, או כך לפחות אני מכנה אותו.
חוקי הקריאה והכתיבה בסלובנית לא ברורים לי במאה אחוז. כל אדם שדיברנו איתו נהג לבטא את השם אחרת, וכשמדברים עם הרבה אנשים, השם עובר טרנספורמציות רבות כמו טלפון שבור.
הגענו לאזור האגם והתחלנו לנהוג סביבו במטרה למצוא חניה נורמלית (בחינם), אך לא נמצאה כזו.
המשכנו לשוטט לנו באזור, עד שנתקלנו בכלב ביגל חמוד קשור לשלט ליד בקתה כפרית ענקית, הוא היה נראה עצוב בקור הזה לבד בחוץ.
החלטנו לעצור רגע ללטף ולנחם את הקטנצ'יק...לפתע ניגשו אלינו שני גברברים צעירים עם גרין-משין (מכונות לגיזום דשא הקשורות להם למותניים), אשר הבחינו בנו מחנות להם בשטח ומלטפות את הכלב. לאחר שיחה קצרה, גילינו ששמו של הכלב הוא סנופי והוא שייך לבחור הצעיר מבין השניים.
ולאחר כמה תמונות משותפות עם סנופי הם הציעו לנו לקחת את הכלב לטיול באגם בתמורה לחניה חינם בשטח הבקתה, וזאת בתנאי שניקח גם את הכלב השני, רק שהוא קצת פחות שקט.
הסכמנו בשמחה אך עם מעט חששות אודות מיהו אותו כלב שני...
הבחורים הובילו אותנו אל מאחורי הבקתה (כן נשמע מוזר אני יודעת, אבל הם היו לגמרי חביבים, ומאחורי הבקתה שלהם נמצא המקום הכי ירוק ויפה שיש בסלובניה), שם הם הכירו לנו את פריץ. כשתי גרמניות (חובבות) נדלקנו על השם מיד.
שאלות נוספות ששאלנו אותם לקראת היציאה ל"מסע" הן: איך אומרים שב בסלובנית (סדי) ואם לא קר לכלבים בחוץ עכשיו (לא), כי לנו לגמרי קר.
קיבלנו את כל המידע הדרוש לנו ויצאנו לטיול באחו הקסום והכל כך ירוק שמאחוריי ביתם.
הכלבים צעדו איתנו בכיף לגמרי, הם הרגישו שאנחנו חברות. ניצלנו אותם לכמה תמונות פוטוגניות ביותר של הנוף הכי יפה שיצא לי לראות במהלך טיוליי.
טלי ואני החלטנו שבגלל הכלבים, ובגלל שקר והגענו לנקודה שאני לא יכולה לדמיין יפה ממנה בשום מקום אליו נצעד, שנישאר לשבת ולשחק עם הכלבים בדיוק שם.
במהלך שהותנו במקום המושלם הזה, מידי פעם עברו תיירים במקום, אבל בגדול היינו לבד.
לפעמים התיירים שעברו דיברו עברית, ואנחנו הפתענו אותם עם משפט כמו: "אתם יכולים לצלם אותנו בבקשה?" והם כמובן מיד עצרו וניגשו אלינו בשמחה וחיוך..
וכמו כל ישראלי מצוי, הוחלפו בינינו הדברים הרגילים של: מי אתן? ומאיפה? ואיך יש לנו כלבים?!
הסברנו להם אודות הכלבים ושאלנו אם יש טעם להמשיך לטייל סביב האגם? הם מצידם הסתכלו בנוף המשקיף עלינו, ואמרו לנו: לא, זה בסדר. פה ממש יפה והכל נראה פחות או יותר אותו דבר.
שמחות וטובות לב שאפילו לא הסתקרנו לראות מה אנחנו מפסידות עד שבאנו לפה...כי טוב לנו בדיוק ככה, ישבנו ובהינו בשקיעה (באגם בוהיני) שיכולתי רק לחלום עליה...
הרים גבוהים ספק מקושטים שלג פסגות, ספק מסלע בהיר (קשה לשפוט) ועצים במדרונות, משני צידינו. דשא ירוק רענן שלא מכירים מהארץ, ואגם רגוע ושקט שמשכשכים בו ברווזים.
לכל המראות הללו, נוספו עננים שובבים אשר השמש השוקעת לאיטה משחקת ביניהם ומותירה אחריה קרני אור החודרות את העננים ויוצרות צבעים ומראות שאפשר רק לחלום עליהם (וקשה לצלם אותם בטלפון ישן).
קצת לפני שהחשיך שמנו פעמינו לכיוון הבקתה הסלובנית, שהתבררה כמקום לינה לתיירים. ותהינו אם הם לא דואגים לכלבים שלהם, שמא נחטוף אותם, ואז נזכרנו שהשארנו להם את האוטו השוקולדי שלנו ובטח בגלל זה הם רגועים.
לקינוח מביש ומביך במיוחד אוסיף ואומר כי, רק בדיעבד גילינו שהיו אלו הרי האלפים בהן היינו מוקפות...
על אף היותנו גיאוגרפיות, ועל אף כל השעות אותן בילינו במשרד בעבודה בתכנון הטיול, לא ידענו שהאלפים מגיעים לאזור בו נשהה ונבקר.
תוהה איך הייתי מרגישה לו ידעתי שאני בוהה באלפים, אם זה היה מוסיף ולו שביב הנאה לחוויה שלי מהנוף. מה שכן, זה הוסיף צחוקים לחוויית הטיול, את זה אני כן יודעת.
1.10.15 Lake Bohinj, Slovenia
Comments